פסק-דין בתיק ס"ע 56900-03-11

2.         הנתבע 2 הוא הבעלים של החברה הנתבעת 1. החברה הפעילה מוסך ברחוב הרכב 1 בירושלים. התובע עבד כמכונאי במוסך מיום 8.7.08 ועד 30.11.10 משכורתו היה 5500 ש"ח נטו.

3.         לטענת התובע הוא פוטר ביום 30.11.10 ולכן זכאי לפיצוי פיטורים והודעה מוקדמת. עוד טען התובע כי הוא זכאי לפדיון ימי חופשה אותם לא קיבל במהלך תקופת עבודתו. כן טען כי הוא זכאי להחזר הוצאות נסיעה הואיל ונדרש לנסוע לראס אל עמוד, לשם כך היה צריך שני אוטובוסים. החזר ההוצאות המופיע בתלוש נמוך מהסכום שהוציא בפועל, ומהסכום לו הוא זכאי כהחזר.

4.         לטענת הנתבעים התובע לא פוטר אלא ביקש לקבל העלאת שכר בטענה שמוסך סמוך -  v.i.p  - הציע לו שכר גבוה יותר של כ- 7000 ש"ח. דרישתו נדחתה ואז הודיע כי הוא מתכוון לעזוב. היה זה כחודש וחצי קודם לסיום עבודתו. התובע סיים את עבודתו והחל לעבוד במוסך הסמוךv.i.p  זמן קצר לאחר מכן. לנוכח זאת ברור כי הוא אינו זכאי לפיצוי פיטורים ולהודעה מוקדמת.

כמו כן הוא אינו זכאי לפדיון חופשה. הוא קיבל ימי חופשה  במהלך תקופת עבודתו, כעולה מתלושי השכר ומפנקס החופשה שצורף לתצהיר. באשר לנסיעות הרי שסוכם עמו שאלה ייכללו בשכר שסוכם בין הצדדים, שעמד בתחילה על 5000 ש"ח נטו והועלה ל 5500 ש"ח נטו. המוסך עבר לכתובת סמוכה - כעשרה מטרים מהכתובת המקורית. באותה תקופה החל להתנהל במקום מוסך של שני שותפים אחרים - מיכאל שמם - כאשר הנתבעת 1 המשיכה לתת להם שירותים,  באמצעות התובע כעובד שלה. בכל אופן אף בתקופה זו המשיך התובע לעבוד בנתבעת 1 לקבל את שכרו מהנתבעת 1, כאשר נתבע 2 היה הממונה על התובע כל התקופה. החברה הנתבעת 1 היתה סולבנטית ונשארה כזו גם היום. הנתבעת המשיכה להפעיל את המוסך של השותפים מיכאל, למשך שנה נוספת לפחות, עד שחדלה במהלך החלק הראשון של שנת 2012.

4.         לפנינו העידו התובע והנתבע 2. אלה הגישו תצהירים להם צורפו מסמכים שונים. עם תום הדיון סיכמו הצדדים בעל פה ופסק הדין דלהלן נכתב מיד לאחר מכן.

פסק דין

5.         נקדים ונאמר כי החלטנו לדחות את התביעה על כרעיה וקירבה, כפי שנסביר להלן.

6.         עדותו של הנתבע 2 עשתה עלינו רושם מהימן. מעדותו עולה כי לא פיטר את התובע. אף התובע בתמליל שצורף מודה כי למעשה קיבל הצעה לעבוד במוסך האחר - של הגרוזינים - מוסך v.i.p . הוא אף מודה שהוא הולך לעבוד איתם (תמליל עמ' 1 ש' 10-12). כן הוא מודה באותו תמליל (תמליל עמ' 1 ש' 13-15) כי הודיע לנתבע 2, שהוא מסיים את עבודתו אצלו עד ה-1 לחודש (הכוונה  ל 1.12.10 א.א). נדמה שהדברים ברורים. דברים אלה אינם מתיישבים עם טענת התובע כעת, לפיה למעשה מדובר בהתפטרות על רקע אי הבטחת זכויות, בגין העבודה קודם לשינוי מתכון העבודה. כן הדברים אינם מתיישבים עם טענת התובע כפי שנשמעה היום כי לפיה סיום העבודה היה בשל עומס עבודה גדול יותר, שנוצר במוסך שהופעל אותה עת, על ידי נתבעת 1, לטובת השותפים מיכאל. מדובר בשינוי גרסאות לעומת אלה המופיעות בכתב התביעה ולעומת אלה המופיעות בתצהירו של התובע. שינוי גרסאות זה פוגם במהימנות גרסתו של התובע, שלא עשתה עלינו רושם מהימן אף מטעם זה.

7.         גרסת הנתבע 2 ולפיה ביקש התובע לעבוד במוסך אחר, מתיישבת עם האמור בפרוטוקול התמליל, שצורף לתצהירו. מהתמליל אכן עולה כי התובע קיבל הצעת עבודה ממוסך אחר וביקש להעלות את שכרו וכשזה לא הועלה באופן שסיפק את רצונו ביכר לעזוב. נציין כי התובע אישר שאכן בסמוך לאחר מכן החל לעבוד במוסך האחר -v.i.p , שם קיבל שכר גבוה יותר מזה ששולם לו אצל הנתבעים. הנתבע העיד כי היה מרוצה מעבודתו של התובע ולא ביקש לפטרו. בסופו של דבר התובע בחר לעזוב.

אנו קובעים אפוא כי התובע התפטר ולא בנסיבות המזכות בפיצוי פיטורים. לפיכך תביעתו לתשלום פיצוי פיטורים והודעה מוקדמת נדחית.

8.         באשר לפדיון חופשה הרי שניתן לראות כי יומן החופשה תואם לתלושי השכר. ניתן לעקוב  בתלושי השכר, אחר מימוש ימי חופשה. התובע אף אישר כי לקח חופשות במהלך תקופת עבודתו. דבר זה לא בא לידי ביטוי בתצהירו או בכתב התביעה מטעמו. אכן התרשמנו כי הנתבע 2 ניהל את פנקס החופשה ובהתאמה לתלושי השכר באופן ששיקף את מספר ימי החופשה שנטל התובע. עולה כי בסוף שנת 2008 נותרה לתובע יתרת חופשה 0.83 ימים. בשנים שלאחר מכן כעולה מפנקס החופשה שצורף לתצהירו נתבע 2 מימש התובע את מלוא ימי החופשה להם זכאי בשים לב למתכון העבודה ולתקופת עבודתו. לנוכח זאת התביעה לפדיון חופשה נדחית.

9.         באשר לנסיעות הודה התובע בחקירתו כי סוכם עמו על 5000 ש"ח שיכללו בתוכם אף את החזר הוצאות הנסיעה. סכום זה הועלה ל- 5500 ש"ח נטו לאחר פרק זמן מסוים. חוק הגנת השכר אוסר שכר כולל ביחס רכיבים קוגנטים כאמור בו (כמו חופשה וגמול שעות נוספות). אין מניעה על פי דין לכלול בשכר גם החזר הוצאות נסיעה ובלבד שזה לא ייפול מהסכום המופיע בצו ההרחבה. במקרה דנן נראה שהנתבעים עמדו בחובתם זו ולכן דין התביעה ברכיב זה להידחות. לא זו אף זו ראוי היה לדחות את התביעה אף מהטעם שלא הוכח מה סכום ההוצאות שהוציא התובע. די אפוא בטעם האחרון כדי לדחות את התביעה.

10.        התביעה על כל רכיביה נדחית אפוא. לנוכח זאת נפסוק לנתבעים הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח וזאת בהתחשב בין היתר בכך שהיתה תביעה אישית אף נגד נתבע מס' 2, בלא שהיה לכך כל בסיס ראייתי ואף לא נטען כי יש עילה מהעילות המצדיקות הגשה תביעה מעין זו. התובע ישלם לנתבע ההוצאות האמורות תוך 30 יום מהיום.

            זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

ניתן היום,  י"ט שבט תשע"ג, 30 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.